מי אני

אני עינת עברתי את גיל הארבעים יש לי שתי בנות מקסימות ובן זוג מקסים. גרה בפ"ת.

אולי תמיד הייתי מטפלת כי הקשבתי והייתי בהסתכלות על התנהגויות הבנתי סיטואציות לפני שקרו והגבתי עלהן אז אולי תמיד הייתי מטפלת אך לא עסקתי בזה.

למדתי חינוך, עבדתי קצת אך הרגשתי שזה לא אני אחכ למדתי הנהלת חשבונות עבדתי בכך הרבה שנים ניהלתי משרד ובהריון השני הבנתי שאני לא רוצה את זה שיש משהו אחר שרוצה יותר... אחרי ההריון השני הייתי קצת בדיכאון שאותו עברתי בזכות כוחות הנפש שלי הבן זוג התומך שלי ועם טיפול רגשי שהתאים לרמת הדיכאון שלי.

יצאתי ממנו ומתוך הכרותי עם הדיכאון ידעתי שהוא יחזור אז החלטתי שהפעם אני אהיה מוכנה אליו.

אז איך מתכוננים בימים טובים לימים קשים?

האמת שאלה טובה .. קודם כל הבנתי עם עצמי שזה תקופה שאני בדיכאון הוא לא קבוע הוא מגיע בגלים.. הבנתי מהו דיכאון עבורי איך הוא נראה . אולי בתור התחלה הפסקתי להיבהל ממנו שזה נתן לי הרבה כוח.. הפסקתי להתבייש ממנו וזה נתן כוח..

השתדלתי לשמור על פעילות גופנית לפחות פעמיים בשבוע והתחלתי לעשות דברים שאני אוהבת כמו לצייר לפסל.... ועוד משהו החלטתי שאני רוצה להיות מטפלת.

אחרי הרבה מחשבה של איזה מטפלת אני רוצה להיות.. הבנתי עם עצמי שאני פשוט אהיה אני.. למרות שזה יכול להפחיד ולא להתאים לכל אחת זה בסדר כי זה יתאים רק לחלק ובעיקר אני אהיה מחוברת לעצמי.. לא רוצה למכור משהו שהוא לא אני.

אז הלכתי ללמוד ובזמן הזה טיפלתי בעצמי קראתי התפתחתי ולמדתי הרבה...

וזאת אני סיימתי ארבע שנים של לימודים ועוד תקופת סטאז ואני מטפלת.

הקליניקה שלי בפת בתוך הבית שלי כי זאת מי שאני ... מאמינה שמישהי שמבינה את עצמה יכולה להתנהל בקלות יותר בעולם, תוכל לתקשר את הצרכים שלה ולהבין מתי דברים מתאימים ומתי פחות.