הסיפור שלי

כותבת כאן משהו שאולי לחלק מהאנשים יהיה קשה לקרוא , לחלק מהאנשים אולי יגרום לטריגר...

לפעמים ממכה קטנה את קמה מתנערת וממשיכה הלאה, יש מכות שנראות קלות אך משנות את מסלול החיים.

הסיפור שלי הוא על החיים וכמה חשוב לפעמים למצוא את הסליחה והחמלה כלפי עצמך ולזכור ולהזכיר לעצמך מה באמת חשוב בחיים.

לפני שנים לא מעטות הייתה ילדה (זאת אני ). שאהבה לעשות כל מה שילדה בת עשר אהבה לעשות: לשחק עם חברים, להמציא הצגות ובעיקר לברוא לעצמה עולמות חדשים מלאי דמיון. היא גדלה במשפחה רגילה . לילה אחד החליטה הילדה מלאת האופטימיות ושמחת החיים ללכת לישון מחוץ לבית. לא משהו שלא היה קרה לפני כן. הם היו כמעט בני אותו הגיל. היא קצת יותר גדולה ממנו, אך בכל זאת מצאו מחנה משותף, הם שיחקו והלכו לישון. משהו שכל בני גילם עושים. בבית שבו התארחה לישון היה נער קצת יותר גדול ממנה שישן בחדר הסמוך. הלילה הזה היה ככל הלילות, היא חלמה על נסיכות, נסיכים וארמונות. היה זה לילה רגיל עם מזג אויר רגיל שום דבר לא הכין אותה לבאות. באותו הלילה שהיה רגיל עם מזג אויר רגיל החל משהו לא רגיל. לפתע היא חשה שיש מישהו נוסף בחדר שמתקרב למיטה שלה ומתחיל לגעת בגופה. היא נבהלה ולא הבינה מה קורה, הרי מה השתנה? היא בסך הכל הגיעה לישון ומי זה האיש הזה שלא מבקש רשות ונוגע בה? היא קפאה במקומה לרגע ואף ניסתה להתנגד אך הוא היה חזק ממנה. לרגע היא פקחה את עיניה העצומות וראתה את האח הגדול ממנה, לפתע הוא קם והלך. היא לא הבינה בתחילה מה קרה ואיך כל זה קרה לה ולמה ? הרי היא בכלל לא הסכימה והוא לא שאל אותה. הבהלה הייתה גדולה אך היא חשבה שאולי זאת טעות. ניסתה להמשיך לישון אך שוב אותו הדפוס חזר, היא שמעה את הצעדים שמתקרבים לחדר, היא ניסתה בכל כוחה להתכרבל בשמיכה אך השמיכה מהר מאד הוסטה הצידה והידיים שכל כך לא רצתה בהם חזרו לגופה לגעת ללא כל אישור שלה. הוא המשיך לגעת כאלו היה זה רכוש שלו. היא בסך הכל ילדה .כ"כ רצתה לצעוק שיפסיק אך במקום צעקה החלו הדמעות לזלוג בשקט על לחייה. הוא שוב קם והלך והיא נשארה באותה התנוחה והדמעות לא הפסיקו לזלוג, היא פחדה להירדם וכ"כ רצתה שהבוקר יבוא ושתחשוב שהכל היה חלום לא נעים. היא התהפכה במיטה שוב ושוב בחוסר שקט, ניסתה להרגיע את גופה ונפשה ללא הצלחה. לפתע שוב אותם צעדים, שוב האור במסדרון נדלק וידעה שהגרוע מכל קרב ומגיע אליה. הפעם החליטה שלא מוותרת ותתנגד בכל כוחה אך הפעם כנראה גם הוא בא מוכן. הוא ניסה להרגיע אותה ולהגיד שהכל בסדר ושוב הידיים הגדולות נוגעות בגופה מבלי יכולת להתנגד. הוא החל להתנשף והיא עדין ניסתה בכל כוחה להתנגד אך ללא הצלחה. לבסוף הוא קם והלך היא ניסתה בכל כוחה לישון ולתת לעצמה מנוחה אך ללא הועיל. הפחד שהוא שוב יחזור היה גדול יותר, היא ידעה שהיא חייבת לשמור על עצמה ולכן נשארה ערה. ללא סוף חשבה והעבירה בראשה את אשר קרה. לאחר כמה זמן שוב אותם צעדים, שוב האור במסדרון נדלק ושוב הגוף התכווץ והתחושה שאין לאן לברוח, והוא שוב מגיע. הצעדים מתקרבים והיא מסרבת להאמין ששוב נותנת לסיוט לקרות שוב, הידיים שנוגעות איפה שהן רוצות ללא אישור, שוב הנשימות שלא נגמרות. הוא הגיע, התכופף למיטה שלה והיא החלה לנוע ללא הפסקה .הוא תפס בידה ואמר לה להיות בשקט. ככל שהוא ביקש לשמור על השקט כך יותר פחדה. היד החלה את המסע על גופה הילדי והיא רק רצתה שזה יגמר, שתוכל לברוח למקום הבטוח שלה, שרק יפסיק והיא מוכנה שהכול יקרה, רק שיפסיק להכאיב ולגעת בה, שהנשימות שלו ילכו וריח הגוף שלו יעלם מעולמה אך ככל שרצתה שזה יגמר כך זה נמשך . דקות ארוכות של מאבק והוא עזב את החדר והיא שוב נשארה שם ללא יכולת לזוז עם המון דמעות שרק הכרית יכלה לספוג . הבוקר הגיע והכל היה נראה כמו יום רגיל. אך משהו אצלה לא היה רגיל החוויות של הלילה לא נתנו מרגוע לנפשה ולגופה. היא חשבה שרק קיבלה מכה קטנה בכנף. אך ככל שעברו השנים הבנתי שהכנף לא הצליחה לצמוח ולא נשאה אותי למקומות רצויים. הכנף השבורה הביאה אותי בעיקר לברוח מהכאב ומהבושה ולנסות בכל הכוח לשמור את הסוד בתוכי. זה כמו צל שהלך, יש פעמים שגדל עד שלא מצליחים לראות אותי ומה יש שם ויש פעמים שהוא נתן מספיק מרחב כדי לחיות אך הוא תמיד שם.

היום ממרום גילי ולאחר שעברתי דבר או שניים בחיים החלטתי להפסיק לברוח מהכאב ורוצה להחזיר לעצמי את האושר ושמחת החיים שאבדו במרוצת השנים. התחתנתי ויש לי שתי בנות מקסימות. אך האושר לא היה שלם במיוחד שידעתי שהוא לא לקח אחריות למעשים שלו. בעיקר שאני שומרת ומגנה עליו בכך ששותקת.

לא רוצה נקמה. סך הכל רוצה להגיד שמפסיקה לשמור את הסוד, עליו ועל משפחתו. מפסיקה עם הבושה כי היא לא שלי היא שלו!

אם תראו מישהי לא שלמה או אולי קצת שבורה אל תשאלו שאלות, אולי זה לא הזמן שמתאים לה. תנסו להכיל, לקבל ולאפשר לה לחזור למסלול התעופה שלה,שתוכל להירפא בקצב שלה וביום מן הימים להעצים, לפרוש כנפיים ולעוף מחדש בזמן ,בקצב ולמקום שיתאימו לה.